איה כורם היא מספרת סיפורים מסוג מאד מסויים. באלבומה החדש "שפה זרה" אנחנו שומעים יוצרת מבצעת מגובשת מאד שמציגה בדרמטיות וברגשנות רבה סיטואציות שנוגעות בעיקר באכזבות,החמצות וכיסופים . דמות האם דומיננטית מאד ביצירתה ונדמה כי כורם מגבילה עצמה ביודעין לקהל מזן מסויים,נשי בעיקר, שיוכל להזדהות עמה. האלבום אינו שומר על רמה אחידה, שירים טובים כמו "אל תאמיני" הכנה ו"שפה זרה" הסיפורי מצויים בתחילת האלבום בעוד שבמחציתו השנייה .כורם לא מתעלה על עצמה ונוטה לחזרתיות יתר על נושא האמהות. "זהב שחור" לעומת זאת, בלחן של יוני רכטר מפתיע במקוריותו וסגנונו האפלולי. כורם ורכטר מרהיבים עוז לחבר מעין חולייה שנייה ל"עטור מצחך" האלמותי של חלפי,איינשטייין ורכטר עצמו והתוצאה,למרבה הפלא,לא רעה בכלל.
בעוד שהשיר "שפה זרה" הוא בעיני הטוב שבאלבום , דווקא שיר הפתיחה "אל תאמיני" מושך את תשומת הלב בכך שהוא מציג גישה קצת מלודרמטית של כורם שכבר אחרי אלבום אחד מרגישה ככוכבת על שאורות הזרקורים היתלו בה והמחמאות אכזבו אותה. קצת פרופורציות לא היו מזיקות כאן.
כורם היא זמרת מעניינת שנמצאת עדיין בחיפוש אחר האלבום שיביא לה את הפריצה- האלבום הנוכחי , להוציא שניים שלושה יוצאי דופן- לטעמי, אינו מספק את הסחורה.
בעוד שהשיר "שפה זרה" הוא בעיני הטוב שבאלבום , דווקא שיר הפתיחה "אל תאמיני" מושך את תשומת הלב בכך שהוא מציג גישה קצת מלודרמטית של כורם שכבר אחרי אלבום אחד מרגישה ככוכבת על שאורות הזרקורים היתלו בה והמחמאות אכזבו אותה. קצת פרופורציות לא היו מזיקות כאן.
כורם היא זמרת מעניינת שנמצאת עדיין בחיפוש אחר האלבום שיביא לה את הפריצה- האלבום הנוכחי , להוציא שניים שלושה יוצאי דופן- לטעמי, אינו מספק את הסחורה.
מורה לאנגלית ולתאטרון בתיכון רכז פרוייקט האומנויות "חלון פתוח" ומבקר המוסיקה הישראלית של התכנית "בילוי היום" בגלי צה"ל.
